הבעל: "אני אלך להורים שלי, אבל לא אחזור לאישה הזו. התנהגותה בזויה והיא לא ראויה לחיות איתי תחת קורת גג אחת"
בשבעה באוקטובר התגייס הבעל כמו עשרות אלפי חיילי מילואים. בנובמבר 2024 הוא נפצע באורח קשה בפעילות מבצעית של יחידת קומנדו בעזה. הוא אושפז בבית החולים בדרום ולאחר מכן הועבר למרכז כשהוא סובל מפגיעות רב מערכתיות. במשך חודש היה מחוסר הכרה.
בני הזוג באמצע שנות השלושים, ולהם שני ילדים, האישה מהנדסת אווירונאוטיקה. מיד לאחר הפציעה האישה סעדה אותו במשך חודשים ולא זזה מבית החולים, כשהיא מזניחה את עבודתה ודואגת ששני ילדי בני הזוג יהיו באופן קבוע אצל הסבתות לסירוגין. אחרי חצי שנה של שיקום ארוך, אורטופדי ונפשי, התמוטטה האישה בעצמה ונזקקה לאשפוז של כמה ימים.
הבעל באמצעות עורכת הדין שרין סולן טוען כי אחרי האשפוז של אשתו, היא נמנעה מלסייע לו בהליך השיקום שכל אחד הרי יודע שהוא ארוך מאד. "הפכתי לנטל וככל שחלפו הימים הרגשתי שהיא לא יכולה להתקרב אלי".
האישה טענה בפני בעלה כי היא אינה מסוגלת להכיל את מצבו וגם אם יחלים היא כבר אינה חפצה בקשר ביניהם לכן עדיף שיעזוב כבר עכשיו ו"שיחזור להורים שלו". היא הסכימה לדבר על עתידם בהמשך. הבעל טוען כי חוסר הרגישות הזו מחייבת אותו לנקוט בצעדים מידיים והורה לעו"ד סולן לפתוח בהליכי גירושין. "אני אלך להורים שלי, אבל לא אחזור לאישה הזו. התנהגותה בזויה והיא לא ראויה לחיות איתי תחת קורת גג אחת".
בני הזוג נשלחו ליישוב סיכסוך כשהבעל החליט לנסות להגיע להסכמות. האישה התנתה את ההגעה להסכם כלשהו בכך שיעזוב להוריו שיטפלו בו. "שני הוריו פנסיונרים, לי יש שני ילדים על הראש ומקום עבודה ולכן אני לא מוכנה לשום הסכם אם הוא לא מותנה בעזיבת של בעלי להוריו". כמובן שכבר בדיון הראשון הדגישה האישה את חוסר החמלה, בעקבות התנאים שהציבה לאור מצבו של בעלה שנעזר עדיין בכיסא גלגלים. בני הזוג נכנסו להליך גירושין.
