סרטן השד אובחן באיחור של שנה, אם לתינוק נאלצה לעבור כריתה מלאה וטיפולי כימו שיצרו נזק מתמשך וחמור
הרופאה ביצעה בדיקה ידנית בלבד, שלא הייתה אפקטיבית מאחר שהאישה הניקה את ילדה ∙ הבעל הפסיד ימי עבודה רבים ופוטר מעבודתו ∙ עו"ד איאד מטאנס, שהגיש בשם המשפחה תביעת פיצויים: "טיפול מתאים היה מביא לאבחון מוקדם ושיפור בסיכויי ההישרדות"
משרד הבריאות משקיע משאבים רבים בקמפיינים בנושא סרטן השד. בכל שנה מוקדש חודש אוקטובר להעלאת המודעות לחשיבות הבדיקה המוקדמת, שמשפרת במידה ניכרת את סיכויי ההחלמה וההישרדות. זהו סוג הסרטן הנפוץ ביותר אצל נשים במדינות המערב, כשעל-פי הסטטיסטיקות העדכניות 1 מכל 8 נשים תחלה בו. למרות זאת, כשד', אישה כבת 35 מאזור הצפון, התלוננה על כאבים בשדיים, היא לא הופנתה לבדיקות המומלצות. התוצאה הקשה: הסרטן אובחן באיחור של חצי שנה, ד' נאלצה לעבור כריתה מלאה ועד היום היא סובלת מתופעות לוואי חמורות שנותרו בעקבות הטיפולים שעברה.
ד' ובעלה פנו לעוה"ד איאד מטאנס, מומחה לרשלנות רפואית ודיני נזיקין, והוא הגיש בשמם תביעה לקבלת פיצויים.
גם רקע משפחתי לא הדליק נורה אדומה
דודתה של ד' חלתה בסרטן שד ובת דודתה נפטרה מאותה מחלה בגיל צעיר. ד', טכנאית רנטגן במקצועה, הבינה שנדרשת זהירות מוגברת, ועל כן לפני שנכנסה להיריון עברה בדיקת US שדיים ונבדקה ע"י כירורג. כחודש לאחר הלידה, החלה האם הצעירה להרגיש כאבים בשדיים. בנוסף אחד השדיים לא התרוקן באופן מלא לאחר הנקה או שאיבה. היא הגיעה למרפאת שד, שם עברה בדיקה ידנית והרופאה אמרה לה שאין עדות לבעיה כלשהי.
כעבור חצי שנה חזרה ד' לאותה רופאה, עם אותה תלונה. גם הפעם הרופאה קבעה כי אין צורך בהתערבות טיפולית, למרות הרקע המשפחתי שמהווה גורם סיכון משמעותי. כעבור 10 ימים ד' הגיעה שוב למרפאה לצורך ביקורת, והפעם הרופאה הפנתה אותה לבדיקת אולטרסאונד "בהקדם".
טיפול ניאו-אדג'ובנטי קשה וכריתה מלאה של שד ימין
לאחר בדיקת ה-US, נשלחה ד' לעבור בדחיפות ביופסיה וממוגרפיה. האבחנה הייתה חד-משמעית: גידול ממאיר מתקדם שחדר כבר לבלוטות לימפה בבית השחי.
תוך זמן קצר החלה ד', אם לתינוק בן כ-8 חודשים בסך הכל, לעבור טיפול ניאו אדג'ובנטי – טיפול משולב כימותרפי וביולוגי שהוביל לסחרחורות, חולשה כללית, כאבים עזים וקושי לבלוע, ולמעשה מנע ממנה לטפל בבנה. סדרת הטיפולים הכימותרפיים נמשכה 3 חודשים ובסיומם עברה האישה הצעירה כריתה מלאה של שד ימין וכריתה של בלוטות לימפה מבית השחי.
בהמשך נדרשה ד' לעבור גם טיפול משלים: הקרנות וטיפול ביולוגי במשך קרוב לשנה. כיום סובלת האישה מנוירופתיה (פגיעה במערכת העצבים ההיקפית), כאבי גב, הפרעות בריכוז, כאבי ראש, חולשה ביד ימין, חולשה ושינויים במצב הרוח.
"קיים חשד סביר כי הבדיקות הפיזיקליות בוצעו באופן רשלני"
כתב התביעה שערך עו"ד איאד מטאנס כולל חוות דעת של שני רופאים מומחים: פרופ' איתן אריה שתחום המומחיות שלו הוא כירורגיה כללית, וד"ר דוד אדלמן שתחום המומחיות שלו הוא אונקולוגיה ורפואה פנימית.
פרופ' דורון קבע כי "אין ספק שהגידול הממאיר היה קיים כבר בביקור הראשון של ד' לאחר הלידה". הוא הסביר כי השינויים הפיזיולוגיים שמתרחשים ברקמות השדיים בזמן הנקה מקשים מאוד על זיהוי גידולים בבדיקה ידנית של השד, ומחייבים בדיקת US. "קיים חשד סביר כי הבדיקות הפיזיקליות בוצעו באופן לקוי", הוא כתב, והבהיר כי "במקרה זה חל איחור בעל משמעות": אבחון מוקדם היה מונע את הצורך בניתוח כריתה רדיקלי, ומצמצם את היקף תופעות הלוואי והסיבוכים.
גם ד"ר אדלמן הדגיש את הגישה השגויה במרפאת השד: "אבחון גידול בשד אצל אישה בתקופת ההנקה על-ידי בדיקה ידנית הוא משימה לא פשוטה כלל, עקב הגודש הרב והשינויים ההורמונליים במהלך ההיריון". בנוסף הוא ציין כי שיעור ההישרדות ירד מ-99% ל-86% עקב האיחור באבחון, וכי גם הסיכוי לחזרת הגידול גבוה יותר.
