בני זוג באמצע שנות הארבעים לחייהם במצב כלכלי מעל הממוצע גידלו יחד שני ילדים וכל אחד היה עסוק בענייניו, עד שהבעל הרבה לנסוע לחו"ל והאישה חשדה כי לנסיעות האלה מצטרפת אליו לסירוגין בחורה אחרת.
על סמך החשד הזה לקחת האישה הימור ופנתה לבעל של אותה אישה "חשודה" שבעלה ניהל עמה רומן לכאורה. "שים לב לאשתך היא עם בעלי…" אמרה ומיד הוסיפה, "אם יתברר לך שאני צודקת אז תחזור אלי, ואם לא אני מתנצלת מראש".
הנבגדים סיכמו לדבר בחלוף חודש מאותו רגע שנמסר לבעל הנבגד המידע המחשיד את אשתו לכאורה. האישה באמצעות עורכת הדין סולן טענה "ידעתי שנים שהוא בוגד אבל לא ידעתי עם מי, הימרתי וההימור היה מדויק".
אחרי פחות מחודש נפגשו האישה והגבר הנבגדים לשיחה בבית קפה כשהחשד היה ברור ונערכו ל"מיתקפה". שני הזוגות צברו רכוש רב והון אישי לא קטן במהלך שנות הנישואין והחליטו ביניהם למקסם את תנאי הגירושין. סוכם כי חלק מהאסטרטגיה למקסם את תנאי הגירושין, היא לשחרר לבני הזוג את החבל כדי שיוכלו לחגוג ואז להנציח את הבגידות בצורה כזו או אחרת. שניהם שכרו בלש שעקב אחריהם לנסיעה לחו"ל.
שני הבוגדים, האחד סמנכ"ל בחברה גדולה והאישה מחנכת בכירה בתיכון בישוב, ידעו שהעדויות והצילומים אסור להם מבחינת הבוגדים בגלל מעמדם, שידלפו וכך תנאי הגירושין סוכמו בתוך פחות משבוע. שני בני הזוג הנבגדים קיבלו כל מה שדרשו.
בשלב הזה נשלחו בני הזוג לישוב סיכסוך כמקובל אבל מאחר ושני הבוגדים הודו כי מערכת היחסים היא ארוכה והם אוהבים. "הסיכוי, לדברי עו"ד סולן, להגיע לשלום בית הוא קלוש". האישה הנבגדת הבהירה כי תתנגד בכל מקרה לכל סוג של שלום בית ואף ביקשה מעוה"ד סולן להוציא צו הרחקה נגד בעלה.
